פרק ראשון בחייו  של תומאס אלווה אדיסון 

תומאס אלווה אדיסון נולד ב-11 בפברואר 1847, במילן  שבאוהיו וגדל במישיגן.  הוא היה חירש באופן חלקי מנערותו. ב-1854 עקרה משפחת אדיסון מאוהיו למישיגן, ותומאס  בן השבע נשלח לבית-ספר, אולם לא הצליח להסתגל לשגרת הלימודים. אמו, שהייתה מורה לשעבר, החלה ללמד את בנה בבית, ובתוך זמן קצר החל תומאס לקרוא בכתבי שקספיר, דיקנס וגיבון. כשהיה נער עבד בתור מוכר ירקות ואף בתור מוכר חטיפים וממתקים ברכבות , שם הוא ערך ניסויים בקרון המטען, עד שפרצה שריפה במעבדה המאולתרת שהקים שם. את הזמן שבין הנסיעות בילה בקריאה בספרייה העירונית של דטרויט. "התחלתי מהספר הראשון במדף התחתון והמשכתי לעבור עליהם בזה אחר זה". בשנת 1860 עבד בתור מפעיל הטלגרף ( מכשיר להעברת מסרים מילוליים למרחקים ארוכים באמצעות תשדורת של אותות אלקטרו-מגנטיים) שהיה מוכר במהירות עבודתו . ב- 1862 הדפיס אדיסון והוציא לאור את העיתון "The Weekly Herald". היה זה העיתון הראשון שהודפס על גבי סרט נע . יום אחד נפל לידו ספרו של מייקל פרדיי, מחקרי ניסוי בחשמל, והוא בלע אותו ביום אחד והחליט להיות ממציא. "הסבריו היו פשוטים," אמר אדיסון לימים על המדען הבריטי שלמד בלי מורים. "הוא לא השתמש במתמטיקה. הוא היה איש הניסוי המושלם."

כאשר גילה את פרדיי, אדיסון עזב את חברת הטלגרף וסטרן יוניון והקדיש את כל זמנו לניסויים. בשנת 1869 שהיה בן 22 קיבל פטנט על המצאתו הראשונה: מונה קולות חשמלי.
כיוון שלא עלה בידו למצוא קונה להמצאה, קבע לעצמו כלל שממנו לא סטה כל שאר ימי חייו: "אם אי-אפשר למכור את זה, אינני רוצה להמציא את זה."